<h1>מלחמת מצוה לבעל ספר המאורות</h1>
<h2>דף קי.</h2>
עוד שאל אחד מחכמיהם על מה שאמרו בפרק חלק [סנהדרין ק"י ע"א] כי עושרו של קרח היה גדול עד תלת מאה גמלי טעיני אקלידי דגלדא. פירוש מפתחות של עור. ואמר הנה זה הוא שקר מפורסם, שאין בכל המפתחות אשר מכאן ועד פאריש ועד טולטלה ויותר כפלים משא מאה גמלים, ואף אם הם של ברזל. ואיך אמרו חכמיכם זה. אמרתי לו, דע כי בתלמוד [חולין צ' ע"ב] נאמר בפירוש כי דיברו חכמים לשון הבאי ולשון גוזמא. וכן המקראות כמו שכתוב ערים גדולות ובצורות בשמים ונהי בעינינו כחגבים וכאלה רבים. אבל זה נוכל לפרש שלא בדרך גוזמא. רק כי מי שהעתיק לכם לשון גמל מבהמות הנקראים גמלים, ובלעז קמלא, טעה במקום זה, כי בלשון הקודש יש לשון אחד שמשמעותו לפי ענינו בהרבה דרכים. ובמקום זה בא לשון גמלי על חתיכות עץ שקושרין בו ראשי המפתחות כדי שימצאו מהרה אם יאבדו, וכל שכן המפתחות הקטנות, והוא נקרא טולוס בלעז. וכן תמצא לשון גמלא שנאמר על קורה אחת או דף אחת שעוברין בני אדם עליו או שסומך ענין אחד. ולפי פירוש זה אין זה גוזמא אם היו לו שלש מאות מפתחות, שיש בכל אחת ואחת גמלאי הנקרא טולוס בלעז. ואע"פ שיש ספרים לנו כתוב בהם [סנהדרין שם, פסחים קי"ט ע"א] שלש מאות פרדות לבנות, אפשר לפרש כמו שפירשנו בגמלי. אך הוא לא אמר רק גמלי והשבנו לו כמו שכתבנו. עוד יש לפרש כי על התיבות והארגזים אמרו, שהיו בהם משוי שלש מאות פרדות או גמלים עם מה שהיה בתוכם מן הכסף והזהב והנחושת ושאר דברים.
